הגלות כרעל והתפישה העברית כנוגדן

י"ב בסיוון, ה'תשע"ד

"הרגו את הגולה לפני שהגולה תהרוג אתכם"
זאב ז'בוטינסקי, וורשה, 1939

לאחרונה אנו עדים לגל אנטישמיות שמתפרץ ברחבי אירופה.

גל האנטישמיות הזה נושא איתו לא רק את שנאת האירופאי, אלא גם את שנאת המוסלמי שהיגר לאירופה.

תקיפות ורציחות אנטישמיות שהינו להן עדים בשנים האחרונות הן בטולוז, צרפת ובבריסל, בלגיה. שתי המתקפות הללו על הקהילה היהודית בוצעו מטעמים של שנאת יהודים ושנאת ישראל – ע"י מהגרים מהמזרח התיכון וצפון אפריקה.
אך אין די בזה – שנאת היהודים האירופאים ממשיכה ובועטת, גם כן בגרמניה. ליד אנדרטת הזכרון לשואה בברלין עוברי אורח ישמעו צלילים כמו "Deutschland! Sozial! Und National!" (בגרמנית: "גרמניה! סוציאלי! ונאציונלי!" –  גרמניה נאצית) – צלילים בעלי גאווה בתפישתם הנאצית המחודשת.

אך, אבוי, היהודים נשארים באירופה ובכל הגלות.

היהודים שנולדו באירופה, בגלות, בעיקר בתקופה לאחר השואה, אבל גם לפני – הם גלותיים. מה זאת אומרת "גלותיים"?

היהודי בגולה רואה את עצמו קודם כל אזרח שווה-זכויות של המדינה בה הוא חי וחלק מהחברה של אותה מדינה. רק אז הוא רואה את עצמו כבעל מוצא לאומי שונה (יש כאלה שלא רואים את עצמם בעלי מוצא לאומי שונה כלל, אלא רואים עצמם כבעלי דת שונה ותו לא).
היהודי חושב, כפי שחשב לפני השואה, "פה אני מוגן. אף אדם לא יפגע בי פה בגלל יהדותי". היום יש גם תוספת: "השואה כבר הייתה, היא לא תחזור על עצמה".
היהודי לא מוכן לשאוה השנייה, הוא לא חושב שהיא לא תקרה – אבל אם היהודים ישארו בגולה – היא תקרה.

הגלות היא מחלה מנוונת. תמיסה רעלית שהוזרקה לנו ע"י הרומאים.

המחלה הזו גורמת לארבעה דברים:

1. אבדן הזהות הלאומית – כאמור, היהודי הגלותי רואה את עצמו כאזרח מדינת הגולה קודם לכן ורק אז יהודי, בין אם מבחינת מוצא ובין אם מבחינת דת. גם אם מקבל על עצמו זהות יהודית, זו אותה זהות גלותית שנבנתה בשבילו. זהות שבבסיסה היא הדת. זהות שמלמדת אותו שזה השוני היחיד בינו לבין הלא-יהודי ושכנו נמצא במרחק של המרה דתית מלהיות כמותו. לצערי, תפישה זו קיימת עדיין, גם בתחומי מדינת ישראל.
הגולה שוללת מהעברי את זהותו העברית ומציבה עליו זהות יהודית שבבסיסה הדת.

2. אבדן הגאווה הלאומית – היהודי לא חושב שלהיות שונה זה דבר גאווה. הוא נולד לדת היהודית, או לאם יהודיה, ובכך נגזר עליו להיות יהודי והוא יחיה כך. אך, דבר ראשון, הוא אזרח המדינה שבה גר וכך הוא גאה להיות בן ללאום של אותה מדינה ("יהודי-גרמני", "יהודי-צרפתי", "יהודי-מרוקאי", "יהודי-אמריקני" וכד').
היהודי לא רוצה היות גאה בהיותו יהודי או שונה, פן יחשוב הלא-יהודי שהוא בוגד ויפגע בו. לכן ילך היהודי עם כיפתו בראש מורכן ובגב כפוף.

3. אבדן הכוח וכניסת הפחד – הגולה מנוונת את כוחו וחסינותו של היהודי. יבוא אליו הלא-יהודי ויקללו והיהודי יספוג את זה. הוא יאמר לילדיו "פשוט תתעלמו" או "פשוט תחביאו את הסממנים היהודיים". כשהזר יכה אותו יפחד היהודי להשיב, לא ידע איך להגיב, יופתע מעצם המצב, הרי "בעידן של היום? שנאת יהודים?".
אבדה הגאווה ואיתה אבדה התעוזה והאומץ נגנז. הכל בכדי "לא להכעיס את הגויים".

4. אבדן הארץ – אמנם היהודי רואה בישראל כמדינה יהודית עצמאית ויקרא לה אף "ביתו הלאומי". אך באותה העת יקרא למדינה שבה גר "מולדת" או "בית" – היא הרי המקום שבו נולד, גדל, בגר וגר. הכי הרבה שיעזור לישראל זה יטע עץ בישראל או ישלח כסף ("הדודים מאמריקה"). יש כאלה שיתקדמו רחוק יותר ויגיעו לבקר משפחה או לעשות בר-מצווה בכותל. יש אלו שאפילו ירחיקו עוד יותר ויגנו על ישראל ועמדתה בחו"ל מול תנועות החרם האנטישמיות. אך זה עדיין בגולה. אין חזרה לארץ ואין ראיה שיש חובה מוסרית והיסטורית לחזור לארץ, אלא רק כ"אמצעי לחמוק מאנטישמיות" או כאיזשהו מקלט עד שיעבור זעם. היהודי בגולה הוא עדיין נודד ועדיין ללא ארץ.

רק כשיוחזרונה כל האבדות הללו תמות הגלותיות ותהיה האומה בריאה לגמרי וחפשית.

אך איך אנו מנטרלים את הרעל?

הנוגדן היחיד לגלותיות, הדרך היחידה למחוק אותה כליל, היא עם התפישה העברית:

1. השבת הזהות הלאומית – יש על היהודי בגולה לזנוח את האחווה והקשר שמוצא הוא בתרבות הגולה ולעזוב את ההגדרות הדתיות לזהותו ולנתק כל קשר למקום גלותו – ראשית, עליו לומר שדבר ראשון האדם הוא עברי, בן לאומה עצמאית, ורק אז אזרח המדינה הנתונה. שנית, הוא עברי מכיוון שמוצאו האתני והלאומי עברי, לא מכיוון שהדת אמרה לו שהוא עברי. תפישה זו צריכה להיות קיימת גם במדינת ישראל. אין אנו קשורים בגלל הדת, אלא בגלל מוצאנו הלאומי והאתני, התרבותי וההיסטורי, לארץ מסויימת ולקבוצה שלנו בכלל. זה הקשר שלנו – לא הדת.

2. השבת הגאווה לאומית – העברי בגולה צריך להיות גאה במוצאו ובהיותו עברי. הוא צריך ללכת בראש מורם כאשר הוא יודע שהוא שונה לא כי נגזר עליו להיות שונה אלא כי הוא שונה בזכות. הוא צריך לזנוח את ההגדרה הזהותית הקשורה בהגדרת המדינה, שכן יזנח את היותו "יהודי-גרמני" או "יהודי-צרפתי" או "יהודי-תימני" או "יהודי-אתיופי". האדם הוא עברי שגלות אבותיו הייתה במקום מסויים. אם לא עלה ארצה, גלותו היא בארץ מסויימת. תפישת העדות צריכה להיפסק גם בארץ. אין בארץ "מרוקאים" או "רוסים" או "תימנים" או "פולנים" וכד' – יש עברים שאבותיהם גלו במקום מסויים, זה השוני היחיד.
בגולה, ירם ראש העברי גם אם שכנו חושב שזה לא טוב.

3. השבת הכוח והעוז – העברי לא מפחד. הוא לא מפחד מעימות, מהגנת כבוד משפחתו ועמו ומשמירת חייו שלו.
אם יבוא נוכרי אל עברי וינסה לתקוף את העברי, גם אם יצליח, העברי לא יתקפל, יופתע ולא יגיב. העברי יקום על רגליו ויחזיר לתוקף באותה הצורה.
העברי לא יסכים שישפילו אותו ויפגעו בו על היותו עברי.

4. השבת הארץ והשיבה אליה – מטרת חייו של העברי היא לחיות בארצו שלו. אין לעברי זכות "להתעלק" על אדמתו של אחר. לעברי יש אדמה משלו וחובתו המוסרית והלאומית היא לחיות בארצו ולטפח את אדמתו.
הארץ אינה אך ורק מקלט נגד שנאת יהודים, היא מולדתו ומרכז חייו של העברי באשר הוא. כך צריכה להיתפש הארץ.


האנטישמיות לא תגווע, מכיוון ששנאה וחרדה מהאחר לא תגווע, אך יש רק דרך אחת למנוע פגיעה אנטישמית נגד יהודים בגלות:
שהיהודים לא יהיו בגלות.

הנה, פתרנו את הבעיה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s