על היהודים המשיחיים – ובאותו הזמן, גם על הדת בכלל

*אין בכוונתי להכליל את כל המשיחיים אלא רק את הקישורים והאתרים שאליהם אתייחס – מכיוון שJews for Jesus ממנים את הארגונים המצויינים למטה יש להניח שזו הדוֹגמה שלהם ואליהם גם כן הביקורת. הביקורת על הדת בכלל שלובה בטקסט וכאשר מדובר על מחשבה דתית כללית או מסויימת יש התייחסות לכך.

נתחיל מזה שבצורה מוזרה יחסית, אין לי בעיה עם כך ש"היהודים המשיחיים" יזהו עצמם כחלק מבני עם ישראל. הם באמת חלק מעם ישראל.

הבעיה שלי היא אחרת – שקרים ומסיונריות.

בדיוק כפי שאני לא אוהב מסיונריות יהודית אני לא אוהב מסיונריות נוצרית. חוסר הלגיטימיות של המנצרים של iGod ושל Messiah.co.il (שזה פשוט אותו דבר – יש להם כמה אתרים שיראו כאילו יש קהילה גדולה – והכל ממונן על ידי Jews for Jesus) שווה לחוסר הלגיטימיות של המחזירים בתשובה כמו אמנון יצחק וזמיר כהן.

שניהם לא לגיטימיים. שקרים ומיסיונריות הם, לדעתי, לא לגיטימיים.

האם יש לאסור עליהם לעבוד את אלהיהם? לא. האם יש לקרוא בקול על כך שמיסיונריות היא לא טובה, היא לא לגיטימית ולא לעניין? כן – וזה מה שאני עושה פה.

ועכשיו לעניין של הארגון הספציפי הזה.

ישנם כמה עניינים שאני רוצה להתייחס אליהם פה: יחסם לתושב"ע, יחסם לאתאיסטים, יחסם למדע, יחסם לישראל ולעם ישראל, יחסם לישו ויחסם לעניינים עמוקים יותר.

יחסם לתושב"ע

בעניין היחס לתושב"ע, כסמכות אלהית, יחסם של המשיחיים הוא כיחס הקראים: לתושב"ע אין אחיזה אלהית.

באחת הכתבות באתר (http://www.igod.co.il/lifeissues/780-talmudrabbis) הם מציינים ש"הפרשנות הטובה ביותר של כתבי הקודש היא כתבי הקודש עצמם" – על פניו, זה נכון לחלוטין.

אבל פה הם מכניסים את המילה "פרשנות" – פרשנות היא בדיוק מה שהתלמוד עושה והמשנה והספרים האחרים עושים.

העניין בחכמי התושב"ע היא דואלית – מצד אחד מוצדקת, מבחינה הגיונית, ומצד שני בדויה וחסרת בסיס.

הצד הבדוי הוא עניין המילה "תושב"ע" – תורה שבעל-פה. על פי האמונה האורתודוקסית, התורה שבעל-פה (כל הספרים מעבר לתנ"ך) ניתנו למשה על הר סיני וכל מה שניתן למשה נכתב מאוחר יותר בתלמוד ובספרים האחרים. כמובן שזה לא הגיוני בעליל, שכן יש כל כך הרבה התפלפלויות בתוך התלמוד ובתוך המשנה ובתוך הגמרא – ובתוך שולחן ערוך והמפ"ה עצמן. אז זה לא ניתן בהר סיני ולא נשתמר.

הצד ההגיוני הוא עניין ההסמכה – הרבנים הוסמכו על ידי רבנים אחרים לאורך דורות, בנוסף על שרבנים מרכזיים, שלרוב נבחרו כ"נשיאים" או כ"ראשים" של ישיבות וכללים, כתבו ספרים שהיו למרכזיים להלכה היהודית – כל אלה מציגים עקרון מאוד פשוט: בחירה. היהדות, ומאמיניה העברים, על דורותיה הסמיכה רבנים מטעמה לפרש את המקרא לפי הצורך הנתון: לא להמציא חוקים חדשים אלא לפרש את המקרא לעניין יצירת קביעות והלכות חדשות.

אז מבחינה אלהית – לא, התושב"ע אינה אלהית. היא מעשה ידי אדם שפירשו את "כתבי האלהים" (לכאורה) למען הקהל הריבון של היהדות – העברים מאמיני דת-משה.

יחסם לאתאיסטים

אם זה לא היה ברור, כותב מאמר זה אינו מאמין באלוהות כלשהי ואינו חושב שיש צורך באלוהות כלשהי למען מוסר או תכלית. המוסר הוא אובייקטיבי וקיים מטעם תהליכים אבולוציונים שעזרו לנו להתפתח ולקבל על עצמנו את עקרונות המוסר – בסיסו קבוע אך הוא מתפתח עם הזמן (סם האריס כתב ספר מצויין על זה ושמו The Moral Landscape). התכלית, לעומת המוסר, אינה קבועה. התכלית של האדם נוצרת על ידי האדם למען האדם – ואך ורק על ידו.

פה אתייחס לשני מאמרים שפרסמו באתר איי-גוד: אחד, על מפלצת הספגטי המעופפת (ר-אמן!) והשני על ספרו המצויין של ריצ'ארד דוקינס "יש אלהים?" (מאנגלית – The God Delusion).

מפלצת הספגטי המעופפת:
במאמר על מפלצת הספגטי (http://www.igod.co.il/science/1028-spagetti-monster) הם מעלים את העניין של "האם הוד אטריותו… מערער את האמונה בבורא עולם?". אני אומר – כן.

הם, כמובן, אומרים "לא". למה? הטענה שלהם מתבססת על זה שזה לא מערער את העניין, שכביכול, יש בורא לעולם – כי הפסטאפריאנים אומרים שיש בורא, אבל הוא מפלצת ספגטי מעופפת. אז הם מעלים 4 טיעונים "לוגיים" (לא בדיוק, אבל נחזור לזה) על כך שאלהים לא יכול להיות מפלצת ספגטי מעופפת.

וזו בדיוק משמעות הפרודיה – כמובן שאלהים לא יכול להיות מפלצת ספגטי מעופפת – וכך הוא גם לא יכול להיות נגר יהודי ג'ינג'י מהמאה הראשונה לספירה שמתנגד לנישואים חד-מיניים. זו משמעות הפרודיה – האבסורד.

אבל נחזור שנייה לטיעונים "הלוגיים": המשיחיים מעלים טיעונים פסבדו-הגיוניים לאלהים ולחובה של האלהים להיות כזו:

"1. הטיעון הקונטינגנטי (אלוהים כהסבר למדוע כל מה שקיים בכלל קיים במקום שום דבר ) מוכיח את הקיום של יוצר: בלתי נגרם, מעבר לזמן(נצחי), מעבר למרחב, לא חומרי והכרחי בקיומו. המסקנה העוקבת מהטיעון סותרת את דמותה של המפלצת המעופפת שהיא אובייקט חומרי, פיזי ולא יכולה להיות הכרחית בקיומה(מחויבת המציאות) או נצחית, מעבר למרחב ולא חומרית.

"2. טיעון הקאלאם הקוסמולוגי נותן בסיס לאמונה בקיום של יוצר אישיותי אשר הוא חסר התחלה, בלתי נגרם, נצחי, מעבר למרחב, בלתי משתנה, לא חומרי וחזק מאוד(הביא את כל היקום משום דבר). שוב, ישות עם כאלו תכונות ומאפיינים לא יכולה להיות מפלצת הספגטי המעופפת שהיא בדיוק ההפך מהם.

"3. הטיעון המוסרי משלים את הטיעונים הקוסמולוגיים בכך שהוא מספר לנו על הטבע המוסרי של היוצר של היקום. הטיעון מספר כי היוצר ההכרחי בקיומו הוא מושלם מוסרית וטבעו הוא הסטנדרט לטוב ורע. טיעון זה מוציא החוצה כל הצעה לכך שהגורם הבלתי נגרם הוא בעצם איזושהי ישות מפלצתית רעה.

"4. לבסוף הטיעון האונטולוגי נותן לנו סיבה לחשוב שאלוהים, כישות הכי מקסימלית שעולה על הדעת, הוא הכרחי מטפיזית והכי מושלם, כלומר, כל יכול, כל יודע, וכל טוב. מפלצת הספגטי המסכנה בצער רב לא מתאימה לתיאורים אלו."

התשובות לכך:

1. נתחיל מכך שכל הטיעונים הללו כבר נאמרו על ידי תומאס אקווינס במאה ה-13 ואני לא מאמין שאנשים עדיין משתמשים בהם. המגרעה המרכזית בטיעון הזה הוא שאינו טיעון כלל. הם אומרים "הוא לא נמצא במציאות, לא קיים ביקום לכן הוא קיים" – מה? זה לא טיעון ואפילו לא הוכחה. התוספת האחרונה היא "הכרחי בקיומו" – למה? מה הכרחי בו? בקיצור, אין פה טיעון.

2. גם זה לא טיעון! "נצחי, בלתי נגרם, לא חומרי וחזק מאוד" – אין לזה משמעות כלשהי. זה נשמע עמוק, כן, אבל זה לא. זה פשוט לא טיעון. אם משהו לא חומרי הוא לא יכול להפעיל כוח, ובכך להעביר אנרגיה. חומר, בעקרונו, הוא אנרגיה דחוסה מאוד – אבל רק חומר יכול להפעיל עבודה על חומר אחר ובכך לגרום להעברת אנרגיה. אם הם יבואו בטיעון של "אבל הוא אלהים אז קסם" – זה גם לא טיעון.

3. אוקיי, מפלצת הספגטי המעופפת לא רעה – היא אמביוולנטית. בדיוק כמו האלהים הפאן-דאיסטי – יצר את העולם אבל לא מתערב, כי הוא גדול מדי. אבל גם הטיעון המוסרי, לכאורה, הוא לא טיעון – הוא "מושלם מוסרית והסטנדרט לטוב ולרע" – אוקיי, אם נניח שהתנ"ך וגם הברית החדשה (לצורך העניין) הם המקורות למוסר האלהי – האם עבדות מוצדקת (לא עבדות עברית, זאת של 7 השנים, אלא עבדות כללית, לא של בני ישראל)? האם סקילת המוסקסואלים היא מוסרית? האם אונס נשים הוא מוסרי? האם סקילת אשה שהתחתנה כשהיא לא בתולה מוסרית? ממש לא. אלהים הוא לא הסטנדרט למוסר. במקרים, הוא הסטנדרט למעשים רעים ולא מוסריים. איך אנחנו יודעים שהם לא מוסריים? כי יש לנו מוסר מוטבע וברור, מוסר אוניברסלי וקבוע והתפתח לאחר מליוני שנים של אבולוציה להבנתנו את המוסר כיום.

4. הטיעון האונטולוגי הוא הכי אהוב עלי כי הוא הכי בולשיט העולם – "אלהים הוא הכי מושלם… כל יכול, כל יודע וכל טוב" – ואיפה ההוכחות לזה? אין ולא הוכחה אחת למושלמותו של אלהים, אין הוכחה אחת לכל-יכולתו של אלהים, אין הוכחה אחת לכל-יֹדעו של אלהים, אין הוכחה אחת לכל-טובו של אלהים – ואין הוכחה אחת לאלהים.

לאותו העניין – גם אין הוכחה אחת למפלצת הספגטי המועפפת. הסבירות שישו הוא האלהים היא אותה סבירות שיש למפלצת הספגטי המעופפת להיות אלהים.

דוקינס:
בנסיון הכושל של האתר הזה להפריך את הספר המצויין של דוקינס (http://www.igod.co.il/science/1019-clinton-richard-dawkins) הם מציינים שבאחד הפרקים (לא מסכם את הרעיון אבל כן קוראים לפרק "מדוע כמעט בוודאות אין אלהים") יש סיכום של העניין והם מסכמים זאת כך:

"1. אחד מהאתגרים הגדולים ביותר לאינטלקט של האדם הוא להסביר איך המורכבות, המראה הלא סביר של היקום, הופיע.

2. הפיתוי הטבעי הוא לייחס למראה התבוני של היקום-מתכנן תבוני.

3. הפיתוי הוא שגוי מכיוון שהשערת המעצב התבוני ישירות מעלה בעיה גדולה יותר והיא מי תכנן את המתכנן.

4. ההסבר הכי גאוני וחזק הוא אבולוציה דרווינית על ידי ברירה טבעית.

5. אין לנו הסבר שווה ערך בפיזיקה.

6. אנו לא צריכים לאבד תקווה כי יבוא הסבר בפיזיקה, הסבר חזק כמו של דרווין לביולוגיה.

7. לכן, אלוהים כמעט בוודאות לא קיים."

אין צורך לומר שהסיכום הזה לא נכון בתכלית.

1. העניין הראשון שמעלה דוקינס, בהקשר של אבולוציה, הוא מורכבותם של החיים. בנוגע למורכבותם של החיים התאיסטים יעלו את הטיעון "אלהים". המדען יעלה את האבולוציה בדרכה של הברירה הטבעית, כי התורה הזאת, לא מסיני אלה מקיימברידג', מסבירה בצורה הברורה וההגיונית ביותר, תוך שילוב כל העובדות וההוכחות תחתיה, את מורכבות החיים. בשביל הפתרון הזה לא צריך "פוף, קסם". זה המרכז בטיעון המדעי, ולא בטיעון הנבוב שהוצג בקטע הקודם.

2. הפיתוי הטבעי הוא בהחלט לחפש את ההסבר התבונתי – אך ההסבר הזה הוא לא נכון. למה? הוא לא עומד באותו צד עם ההוכחות. הוא עומד באותו צד עם מרלין הקוסם, אבל לא עם ההוכחות העצומות לאבולוציה.

3. נכון – מי תכנן את המתכנן? הרי אנחנו כל-כך מורכבים שחייב להיות משהו הרבה יותר מורכב מאיתנו שיצר אותנו. אבל, אם היצור הסופר-מורכב הזה קיים, הרי צריך להסביר מאיפה המורכבות שלו – מי יצר את אלהים? אז אנחנו נכנסים לרגרסיה אין-סופית. הטיעון של התאיסטים, כפי שהוצג בקטע הקודם, כולל "הוא תמיד היה" – איפה ההוכחות לזה?

4. כן.

5. לא בדיוק. יש הרבה הסברים למורכבות היקום ולמוצא היקום – וכך גם כותב דוקינס בספרו ומציג כמה תיאוריות חזקות ומפורטות של פיזיקאים לשאלה. ביניהם עניין "יקומי הבת" – יקום, לאחר קריסתו, יוצר יקום אחר. עוד תיאוריה אומרת שהיקום תמיד מנסה להיווצר. ישנן פעמים שזה לא מצליח וישנן פעמים שזה כן מצליח – כמו היקום שלנו. בכל מקרה, העניין שאין תשובה חד-משמעית *עדיין* לא אומר שלא תהיה תשובה חד-משמעית *אף-פעם*. ברירת המחדל, משום מה, היא "אלהים" – אבל היא, כאמור, פותחת יותר שאלות מאשר נותנת.

6. כן.

7. זה לא מה שהוא אומר. הוא אומר שמכל התיאוריות, לא רק המוצגות לעיל, אלהים הוא התיאוריה הכי פחות חזקה – לכן, כמו כל תיאוריה חלשה ושלא מחזיקה מים בשום צורה שהיא – היא נזרקת לפח. לכן, כמעט בוודאות אין אלהים – כפי שכמעט בוודאות העולם אינו שטוח; כפי שכמעט בוודאות ווינאמיונן לא קפץ אל תוך הביצה הקוסמית כדי לדוג את החומרים לחיים.

אבל הדבר שהכי אהבתי ב"טיעונים" לכאורה של המשיחיים שהוא שהטיעון של דוקינס "חלש בצורה מביכה" – לא, הטיעונים של תומאס אקווינס הם פלדה (בהם פגזתי בקטע הקודם).

יחסם למדע

המאמר המרכזי שאליו אתייחס בקטע זה הוא המאמר הבא: http://www.igod.co.il/science/123-evidence.

המאמר הזה מביא כמה טיעונים (שוב, עם ספק, לאור ההיסטוריה שלהם עם "טיעונים") בנוגע לתמיכת המדע בדת או בתכנון התבונתי.

המאמר מתחיל בזה: "מדוע הארכאולוגים מתרגשים כשהם מגלים במערה כלי אבן לצד עצמות אדם? כלי האבן מצביעים על תבונה! החוקרים מבינים שכלים אלו לא היו יכולים להיווצר מעצמם, אלא נעשו על פי תוכנית מסוימת, בחוכמה."

חבר'ה, זה לא טיעון. זה שהם מוצאים כלי אבן ליד עצמות אדם מעיד על כך שבני אדם יצרו את כלי האבן. אם מוצאים כלי אבן ליד עצמות אוסטרלופיתיקוס, לדוגמה, מסיקים שהאוסטרלופיתיקוס יצר את כלי האבן. ואני מבטיח, אם נמצא עצמות בני אדם ולידם נמצא את גופתו של אלהים עם מכשירים להכנת בני אדם ליד, אפשר להסיק שאותו אלהים יצר את בני האדם. אבל אז – הוא לא אלהים.

בני אדם אינם מכשירים, בניגוד לחשיבה הדתית. בני האדם הם אורגניזמים חיים בעלי מודעות – החיוּת והמודעות נובעת מכך שהמערכות הגופניות פועלות, ביניהן המוח.

וזה מביא אותנו ל"טיעונים":

1. "האם יצורים חיים מעידים על תכנון? אייזק אסימוב היה חסיד של תורת האבולוציה. הוא אמר ש"מוח האדם שוקל 1.3 קילוגרם למיטב ידיעתנו, ושזהו הדבר המורכב ביותר שנוצר אי פעם". מוח האדם מורכב יותר מהמחשב החכם ביותר שנבנה אי פעם. האין זה הגיוני להניח שאם מוחו המורכב של האדם תכנן ויצר את המחשב, גם מוח האדם הוא תוצר של תכנון?"
לא. יצורים חיים לא מעידים על תכנון. יצורים חיים בדיוק מעידים על התפתחות הדרגתית מאב-קדמון מקורי. בני אדם חולקים כ-50% מהגנום שלהם עם בננות (http://www.nhm.ac.uk/nature-online/evolution/what-is-the-evidence/morphology/dna-molecules/) – האם זה אומר שאלהים לקח צלע מן הבננה ויצר את האדם בצלם כדמות הבננה? כמובן שלא! ואיך אנחנו יודעים את זה? דרך שני דרכים: המחקר הפליאונטולוגי והמחקר הגנטי (נוסף על הגיון פשוט):

פליאונטולוגיה: הפליאונטולוג (שרוב הפליאונטולוגים הם ארכיאולוגים, והפליאונטולוגיה התחילה כמדור-צד של הארכיאולוגיה) מחפשים אובנים של בעלי חיים ושל צמחים בשכבות אדמה שונות. כלל שחופרים עמוק יותר אפשר למצוא דברים קדומים יותר. ואיך יודעים מה הגיל של הדברים? גם פה יש שתי רב-שיטות מרכזיות: השיטה היחסית והשיטה הרדיומטרית.
בפליאונטולוגיה השיטה היחסית המרכזית היא "מאובן מנחה" – מאובן שאנחנו יודעים את המיקום ההיסטורי שלו ויודעים איפה דבר שהתפתח ממנו או שאליו התפתח נמצא. אבל זו השיטה הפחות אמינה.
השיטה הרדיומטרית היא השיטה האהובה והמשומשת לרוב. השיטה הזאת בעצם בעלת 3 שיטות: פחמן-14, אורניום-תוריום ואשלגן-ארגון. השיטות האלה מודדות את הזמן שבו אותם החומרים המוזכרים מתכלים ומתפרקים. בהיותם חומרים רדיואקטיבים, הם לא יציבים ולאט-לאט מתפרקים – בקצב אחיד. תוך בדיקה של כמה מהחומר כבר התפרק אפשר לקבוע בוודאות את זמן פטירת היצור החי, או הצמח.

גנטיקה: כפי שידוע לכל, לכל אורגניזם בעולם יש דנ"א. הדנ"א היא מולקולה דו-סלילית הנמצאת בכל תא של כל אורניזם. הדנ"א מורכב מנוקליאוטידים. לכל נוקליאוטיד יש גרעין נוקליאוטידי שונה – גואנין (G), אדנין (Aׂ), תימין (T) וציטוסין (C). השם המדעי המלא של דנ"א הוא "חומצה דאוקסיריבונוקלאית". בכל מקרה, על פי הקישורים בין הגרעינים השונים במקומות שונים בסליל אפשר לראות מה משפיע על מה ואיזה "קודים" נמצאים גם באורניזמים אחרים. על פי מציאת כמה שיותר קשרים עם אורניזמים אחרים אפשר לצרף אותם קרוב יותר ב"עץ החיים" – על פי חקר הגנום האנושי והגנום של השימפנזה הגיעו למסקנה כי השימפנזות הן הקרובות אלינו ביותר. שימו לב! אנחנו לא התפתחנו משימפנזות אלא אנחנו ושימפנזות התפתחנו מאב קדמון משותף.

בנוגע ל"טיעון עצמו" שיצורים חיים מעידים על תכנון תבונתי – זה בדיוק העניין, שלא. ה"מושלמות", כביכול, של היצורים החיים היא תוצאה של התפתחות הדרגתית. העיניים, שרבות טוענים שהן ההוכחה נגד האבולוציה, הן דווקא ההוכחה הטובה ביותר לאבולוציה. העיניים כל-כך מורכבות שאין שימוש בחצי עין, לדוגמה. וזה נכון. אין שימוש בכזאת – אבל גם לא היתה כזאת. העין התפתחה בצורה הדרגתית ממבנים פשוטים יותר של קולטני אור. מאוחר יותר, קולטני האור התחילו להבחין בין צל, לחושך לאור. אז, הקולטנים, דרך יצירת שקע, הצליחו לקלוט צורות ממשיות, אם כי בצורה מעורפלת. מאוחר יותר כבר קליטת צבעים, אז כיסוי הקולטן בריר שיצר מיגון לעין, אז כיווץ האישון שיצר פוקוס – ולאחר כמה מאות מיליוני שנים – העין האנושית. איך השינויים נוצרים? זה ב"טיעון" הבא.

2. פה אני אקח שתי שאלות:
א. "האם תכנון נובע מתהליך "הברירה הטבעית"?… ברירה הטבעית אינה יוצרת מידע חדש. עובדה זו תואמת את מה שנאמר בכתבי הקודש, שכן נאמר בבירור שאלוהים ברא כל "פרי למינו" וכל "נפש חיה למינה" (ברא' א' 11, 24)"
ב. "אך האם מוטציות יכולות ליצור נתונים חדשים?… המדע יודע היום שהתשובה היא לא… מוטציות יכולות לשנות רק נתונים קיימים"

אוקיי, לא נכון – חלקית. המוטציה משנה נתונים קיימים – ובכך יוצרת נתונים חדשים. ניקח לדוגמה אמבה – יצור חד-תאי שמתרבה בצורה של חילוק. גם לו יש דנ"א, כן. האמבה נחלקת לשניים וכל צד של האמבה גדל לצורתו המקורית – העתקה. אבל, ישנם מקרים שמוטציות מתרחשות (ז"א, שינויים גנטיים קטנים דנ"א). האמבה התחלקה אבל ההעתק שלה גידל "יד" גדולה יותר. הנה מצב של שינוי בנתונים ובכך גם יצירת קוד חדש – יד ארוכה. עכשיו, ה"צאצא" של האמבה עם היד הארוכה גם כן יהיה בעל יד ארוכה, ואז יש לנו כבר שתי מושבות שונות – יד-ארוכה ויד-קצרה.

כפי שגם הוצג בעניין העין – מידע לא "נוצר" אלא משתנה ומתווסף ובכך מידע חדש מתווסף. סרטונים טובים מאוד, בעברית, להסברת האבולוציה הם:
– https://www.youtube.com/watch?v=YvTFXPHhtFU
– https://www.youtube.com/watch?v=NwBEGuKPUzk

3. הטיעון הנוסף הוא על עניין התחכום והמורכבות (ידוע גם בשם "טיעון הבואינג 747"):
"תחכום. נחשוב לרגע על בניית מטוס בואינג 747. מטוס ענק זה בנוי משישה מיליון חלקים. לכל חלק בפני עצמו אין את היכולת להמריא. עובדה זו עלולה להדאיג אותנו כשאנחנו טסים במהירות של 800 קמ"ש בגובה של 10,000 מטר. אבל אנחנו יכולים להתנחם בעובדה שלמרות שאין חלק שיכול להמריא בעצמו, כל החלקים ביחד מאפשרים למטוס להמריא! דוגמה זו עוזרת לנו להבין את המנגנון הבסיסי של הביוכימיה של התאים, שנותנים ליצור חי כלשהו את היכולת לתפקד"

נכון לגמרי – כל החלקים צריכים להיות במקום כדי לאפשר ליצור חי לתפקד – כפי שאנחנו מבינים את זה. הדברים שהיו צריכים להיות כדי שהטרילוביטים יתקיימו הם שונים בתכלית מהדברים שצריכים להיות כדי שהאורנגוטן יתפקד. ובאותו הזמן – הדברים שצריכים להיות אצל האקווס פרנסיסקאני (Equus franciscani), אביו הקדמון של הסוס, שונים בתכלית מצרכיו של הסוס הערבי.

אבל גם מלאכת הרכבת המטוס עברה תהליך – בהתחלה היה המטוס של האחים רייט, שהיה מעצים ונייר, ואז המטוסים עם המנועים הקדמיים ששימשו במלחמת העולם הראשונה והשנייה, ואז מטוסי הסילון, ואז המטוסים הגדולים – כל אלה התבססו על מידע שהיה קיים ועליו, עם שינויים הדרגתיים, הוסיפו מידע חדש ומטוס הנייר הפשוט הזה התפתח לבואינג 747.

4. "אקראיות? היו כאלה שניסו למצוא דרך לעקוף את הבעיות האלה. בדי-אן-אי שקיים בתאים יש משמעות לסדר המולקולות. המבנה הביוכימי של התא הוא שנותן משמעות לסדר, ומבנה ביוכימי זה מורכב ממולקולות נוספות. ללא אותה מערכת לא תהיה לדי-אן-אי כל משמעות. ובלי הדי-אן-אי למערכת לא תהיה כל משמעות.
ויש בעיה נוספת עם הטענה הזו. כדי שיווצרו חיים חייב להיות מנגנון שיודע לפענח את הקוד הגנטי. כלומר, לא די ברצף נתונים מתאים ובסביבה מתאימה, צריך גם מנגנון שיודע להשתמש בקוד בסביבה שלו."

פה זו פשוט חוסר הבנה של המוסג "אקראיות" ושל האבולוציה כולה. המשפט האחרון: "כדי שיווצרו חיים חייב להיות מנגנון שיודע לפענח את הקוד הגנטי. כלומר, לא די ברצף נתונים מתאים ובסביבה מתאימה, צריך גם מנגנון שיודע להשתמש בקוד בסביבה שלן" – זה בדיוק מה שהאבולוציה אומרת!

האבולוציה לא אומרת בשום פנים ואופן שהתהליך הוא אקראי לחלוטין. ממש לא. האבולוציה אומרת שאורניזמים בעלי מאפיינים גנטיים שעוזרים לאורגניזם לשרוד בסביבה נתונה הן שמאפשרים לאורניזם להתרבות ולהמשיך את המין שלו – ז"א, יצורים שמותאמים בצורה הטובה ביותר לסביבה שלהם שורדים. אלה שלא מותאמים – לא שורדים. כך הברירה הטבעית בוררת בין המינים – לפי התאמתם. צ'ארלס דרווין כתב: "לא החזקים ביותר, או האינטליגנטיים ביותר הם ששורדים, אלא אלה המגיבים בדרך הטובה ביותר לשינוי".

אבל בואו באמת נסתכל על עניין האקראיות – בהשוואה להר. דוקינס קורא להר "הר חוסר-הסבירות" (Mount Improbable). בפסגת ההר יש איבר מתוחכם לחלוטין ומסובך לגמרי – העין, לדוגמה. הפסגה בגובה של הר האוורסט, 9,000 מטר.
ישנן שתי דרכים לפסגה: צד אחד תלול לחלוטין, עד כדי היותו קיר חלק. צד שני מתון ובנוי כמדרגות. כל מדרגה היא צעד אבולוציוני קטן: קולטן אור, מבדיל בין צל לאור, מזהה צורות, מזהה צבעים, וכ'ו עד לעין עצמה.

מה יותר הגיוני? איזשהו יצור יצר כך, בבת אחת, את העין – כקפיצה בת 9,000 מטרים, או ההתפתחות היתה הדרגתית, מצורה פשוטה עד לצורה מורכבת?

5. "האם נתונים יכולים להיווצר מחוסר נתונים?" כן. אם מדברים עם מוצא החיים – זה אנטי-אינטואיטיבי אבל כן, לחלוטין. לחקר מוצא החיים קוראים "אביוגנזה" והיא מדברת על מעבר חומר דומם לחומר חי – כניסת הרנ"א ותחילת התזוזה. ההתרבות המאוחרת, דרך החילוק, הוא שימוש מחודש באנרגיה והחומר של הסביבה, לא בצורה מודעת אלא על פי חומצות שמפעילות תגובות בגוף. אם מסתכלים על זה, עקרונית, גוף האדם הוא דומם. הוא לא חי – הדבר שאנו תופשים כ"חיים" היא העובדה שהמכלול של הגוף (העיניים, הידיים, הלב, הריאות, העצבים וכ'ו) פועלים בצורה שנראית לבני האדם מודעת. בפועל, מה שנותן את הפיקוד הוא המוח – ופה אנחנו נכנסים לעניין של "מאיפה המוח"?

המוח הוא גם כן תוצר של התפתחות אבולוציונית ארוכה. ה"מוח" הבסיסי הוא פשוט המוקד העצבי. המוקד שאליו מתקשרים כל העצבים הוא המוח. לאחר תהליך ביצורים מסויימים העצבים התרחבו וככל שנוצרו איברים חדשים רשת העצבים התעטפה סביבם ופיקדה עליהם – לא במודעות בהתחלה, אלא כפועל יוצא מהמנגנון של היצור החי. מאוחר יותר כבר התפתחה היכולת לפקד בצורה "מודעת", ז"א, לפקד על האזורים השונים בגוף האורגניזם בעזרת פקודות ממרכז העצבים. מאוחר יותר מרכז העצבים גדל ופיתח יותר חדרים שאפשרו יותר פעולות – ולבסוף אנחנו מגיעים למערכת העצומה והמורכבת של מוח האדם, היכולה לבטא רגשות, לצייר ציורים, לכתוב מכתבים, לחבר שירים וכד'.

בנוגע ליקום – זה כבר עניין מורכב יותר שמתואר בצורה מופלאה ומורחבת בספרו של לורנס קראוס "יקום משום-דבר" (אני לא יודע אם יש תרגום לעברית, באנגלית שמו של הספר A Universe from Nothing).

6. "אם המדע תואם את הכתובים המספרים על אלוהים כבורא נצחי, מדוע המדענים אינם מקבלים זאת?" הוא לא תואם את הכתובים! ברור שהוא לא תואם את הכתובים! בגלל זה מדענים לא ששים להאמין בכתובים – כי הם צריכים הוכחות, ראיות ונסיונות חוזרים ונשנים כדי לקבוע שדבר הוא אמת. יש מדענים שמאמינים באלהים, כמו הכומר הבלגי ז'ורז' לַמֵטְר, שהיה אחד ההוגים (!) של המפץ הגדול. פיזיקאי ומתמטיקאי בחסד – ובאותו הזמן גם כומר. הוא לא ניסה לעוות את המדע למען מטרותיו – הוא זרם עם המדע ופיצח את אחד הסודות הגדולים של היקום.

7. לבסוף, הם שואלים "מי ברא את אלוהים?" ומביאים את הטיעון, הכאמור לא טיעון אלא גיבוב שטויות חסרות פואנטה, "אם ישות נצחית תמיד הייתה קיימת, איש לא ברא את אלוהים. הוא קיים ללא כל תלות באיש או בדבר. הוא ה"הנני" שבכתובים. הוא מחוץ לממד הזמן. שהרי בעצם הוא ברא את הזמן". על אותו עקרון "תמיד היה" ו"יצר את הזמן" אני אטען שאל-עליון, אבי האלים הכנענים, יצר את הזמן – מי אתה שתגיד שזה לא נכון? או, בכלל – כרונוס יצר את הזמן. מי אתה שתגיד שזה לא נכון? ברהמה תמיד היה, לפני יהוה. למה זה לא נכון?
במקום להביא טיעון אמיתי הם מסיימים באנקדוטה על אייזיק ניוטון, אנקדוטה שאין לה בסיס או מקור – אבל למי אכפת – יאי, אלהים!

יחסם לישראל ולעם ישראל

התייחסותי תהיה לכתבה פה: http://www.igod.co.il/god/791-chosenplp

המשיחיים רואים את עצמם כחלק מעם ישראל, וכאמור – בצדק. לפי תפישתי, כמובן שכל בן לאם או אב עבריים הוא עברי גם כן. באותו הזמן, אין על העברי חובה להאמין באלהים כלשהם – כפי שאין על היווני להאמין באל כלשהו, כפי שאין על האלבני להאמין באל כלשהו, כפי שאין על השוודי להאמין באל כלשהו. יש אומה, קודם כל.

עניין ההתעסקות שלהם היא, כמובן, "הברית החדשה" – כהמשך כלשהו לתנ"ך. זה נכון שחזוס היה יהודי, עברי. זה נכון שמאמיניו היו יהודים, עברים. זה נכון שהוא הוצא להורג כיהודי, עברי. אין פה כל חדש. האם קבלה שלו כאלהים, או קבלה של אלהים בכלל, מותנית בהיותך חבר בעם העברי? ברור שלא. כמו שהיותך עברי אינו מותנה באמונתך ביהוה.

העניין המרכזי שממנו המשיחיים מתעלמים היא העברת הברית – מעם ישראל לכולם. פאולוס (או, שאול) פתח את הכת הנצרתית לכולם – הפסיק את ברית המילה, את שמירת השבת וכל סממן שאיכשהו מונע מכל אדם להיות נוצרי. בכך פאולוס ניתק את הנצרות מהיהדות וייסד, בעצם, את הנצרות.

הברית הזאת, "ישראל החדשה", היא ברית חדשה שעושים עם אלהים, להלן ג'יזס, בכך שמכירים בו כאלהים וכבן האלהים ועל כך שמת כדי לכפר על כל חטאיי האדם. ז"א, הברית בין ישראל לאלהים הופסקה והועברה לישראל החדשה – כל מאמיני ישו.

ההתניה ההזויה הזאת של אמונה בישות מטאפיזית כדי להיות חבר באומה אתנית, פיזית, היא מטורפת – ולה שותפים גם המשיחיים וגם הרבנים. מבחינתי, ומבחינת ההגיון הבריא, בן לאומה העברית הוא גם המשיחי, גם הרב וגם השומרוני – כי הם נולדו לעם ישראל.

יחסם לישו

שני מאמרים שאליהם אתייחס הם:
http://www.igod.co.il/messiah/742-crazy-liar-god
http://www.igod.co.il/god/760-godman

ראשית, המשיחיים, כמו כל הזרמים הנוצרים, רואים בדמותו של ישו את המשיח – לא בדיוק על חמור לבן, אבל בן לבית דוד, נולד בבית-לחם ובסוף מת למען חטאי האנושות (לא העם).

בואו נתחיל מזה שחזוס לא בדיוק היה מבית דוד. על פי הברית החדשה, אביו של ג'יזס (יותר נכון, אבין המאמץ של ישו, או בעלה של מרים), יוסף, היה מבית-דוד. מכיוון שליוסף לא היה קשר להתעברותה של מרים – ישו אינו מבית-דוד. אבל זה שולי.

הכותרת של המאמר הראשון שציינתי הוא: "ישוע – רמאי, משוגע או אלוהים שלבש דמות אנוש?" – אף אחד.

אם נחתוך את כל העניינים העל-טבעיים, ונניח לדקה שכל הסיפור מעבר לעל-טבעי באמת קרה ולא הומצא בזמן מאוחר יותר, ושישו היה קיים – הוא כנראה היה לא יותר מרב, ראש כת יהודית, שקרא ל"לא-אלימות" והתמרדות שקטה מול הרומאים. בשלב מסויים הוא אומר שהוא המשיח ואז בן האלהים ואז האלהים בשר-ודם – אבל זה רגיל לחלוטין לכת, גם לכת מודרנית. בעניין הזה – ישו הוא גרסה מוקדמת של שבתי צבי.

גם העקרון הידוע ביותר שהפיץ ישו, "הפנה את הלחי השנייה", לא חדשה לתקופתו – בלי קשר ל"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא, י"ט, י"ח), יש את "מה ששנוא עליך אל לעשה לחבריך" שנאמר על ידי הלל הזקן, שמת כשישו היה בן 8 ומשנתו נשתמרה והתחזקה לאורך השנים.

ישו היה ראש כת יהודית. הוא לא היה בן האלהים, הוא לא היה המשיח וגם לא היה האלהים. הוא היה עברי, יהודי, שנצלב על ידי השלטונות הרומאים.

בנוגע למושג "משיח" עצמו – הפירוש המקורי שלו הוא לא הפירוש המובן כיום. הפירוש העתיק של "משיח" הוא לא "גואל" או "מציל" אלא "משיח בשמן" – אדם שכהן הדת המרכזי, מטעם אלהים, משחו (=טפטף עליו) בשמן זית והכתירו כמלך על ישראל. לא יותר מזה.

אבל גם במובן המודרני של המשיח, ישו אינו המשיח. ישעיהו ליבוביץ', מבין הפילוסופים הדגולים והשנויים ביותר במחלוקת שהיו למדינת ישראל ולעם ישראל, אמר "ישנה רק החובה לחכות למשיח. כל אדם שיבוא ויגיד 'אני המשיח' הוא משיח שקר בהגדרתו" – ז"א, המשיח לא בא – כל מטרתו של המשיח היא שהוא יבוא, בעתיד. מתי? אף פעם. וזאת היהדות.

הנצרות היא המשיח בא, בעבר, מת בשביל החטאים שלנו – והוא יבוא שוב.

אני יכול להבטיח שאף אחד מהמשיחים לא יבוא.

יחסם לעניינים עמוקים יותר

שני הנושאים שעליהם אדבר הם בעית הרוע ומקומו של אלהים בשואה.

בעית הרוע

לעניין הרוע הם מתייחסים במאמר הזה: http://www.igod.co.il/god/96-ifgodwhysuffer.html

* "אם אלוהים לא קיים, אין בכלל דבר כזה רוע, אם אין אלוהים, אין מוסר אובייקטיבי, הכל נתון להגדרה סובייקטיביות ולפרשנות אישית. תורת האבולוציה לדוגמא, גורסת כי "החזק שורד", (מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הוא הכרחי על פי תיאוריית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין)."

וואו, לא נכון – ופוטנציאלית הוצאת דיבה.

כפי שכתבתי כבר על המוסר – הוא אובייקטיבי ובסיסו אוניברסלי. אסכם בקצרה את עניין המוסר האובייקטיבי: המוסר, בבסיסו, לא משנה על פי איזה מדד ועל פי איזו תרבות, הוא מרכזי בעקרונותיו – מניעת סבל ושימור עצמי. כל פעולה מוסרית היא מוסרית מכיוון שהיא גורמת למניעת סבל.

למה דווקא מניעת סבל ושימור-עצמי? מבחינה אבולוציונית, המטרה של כל אורגניזם הוא העברת הקוד הגנטי שלו הלאה ושימור המין (species) שלו. לאורך התפתחותנו הבנו שפעולה שמונעת את הסבל של פרט ופעולה שאפקטיבית משמרת את חייו של הפרט, ובכך מאפשרת את הברת הגנום הלאה, היא "טובה" ו"מוסרית". בכך, גם, פעולה לשימור חייו של אדם אחר ומניעת הסבל של אדם אחר, פוטנציאלית, תמנע מאותו אדם לפגוע בחייך שלך ולמנוע ממך כל סבל – כל זאת כדי להמשיך את השושלת הגנטית שלך.

על פי העקרון הזה, עקרון שהוא אוניברסלי בכל מדד, קובע שהריסת סדום ועמורה, לדוגמה, היא לא מוסרית. באותו הזמן הקטע שבו לוט הציע לקבוצת האנשים, שניסו לאנוס את אורחיו המלאכים, את בנותיו הצעירות והבתולות – גם כן לא מוסרי. על אותו עקרון – אל פי המוסר האלהי המוצג בתנ"ך – האם יהיה מוסרי להחריב לחלוטין את לאס וגאס, לדוגמה (כמקבילה המודרנית של סדום ועמורה), על כל יושביה על כך שהם "חוטאים"? האם זה יהיה מוסרי לאב לתת את בנותיו בתולות לאונס קבוצתי אלים ואכזרי? כמובן שזה לא מוסרי! אז לאיזה מוסר קבוע ואלהי אתם פונים?

בנוגע לעקרון הבסיס בברירה הטבעית – זה מעיד על חוסר הבנה מטריד ביותר בעניין האבולוציה וראייתו של דרווין – לא "החזק שורד" אלא "המותאם ביותר" שורד. מה זאת אומרת? גם אם הכריש יהיה המין החזק ביותר עלי אדמות – הוא לא מותאם למדבר, שבו הגמל, לדוגמה, מותאם יותר – לכן הגמל ישרוד במדבר והכריש לא.

* "כשאנו מטיילים באפריקה ורואים נמר טורף זברה אנחנו לא חושבים עד כמה הנמר הוא רשע שיש לעצור אותו מיד ולעמיד אותו למשפט! אלא מתפעלים מנפלאותיו של הטבע מבלי להתערב. אם אין אלוהים, אזי אין הבדל בנינו לבין החיות, ואדם אשר רצח אדם אחר כי חשב ששכב עם אשתו, הוא בסך הכל עוד חיה חזקה ששרדה על-פני חיה חלשה יותר. אך אם כן קיים מוסר אובייקטיבי החל על בני-האדם ומבדיל אותנו מן החיות, כזה שאיננו משתנה, זאת אומרת שיש מישהו שצריך היה לברוא אותו."

אהבתי את "כשאנו מטיילים באפריקה". לא משנה.

אם יש אלהים, וכל החוקים בתנ"ך הם אמת לאמיתה, הרי כן יש להרוג את הנואף והנואפת: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ויקרא, כ', 10). איזה טיעון נבוב.

עובדתית, אנחנו הרי לא עוקבים אחרי חוקיו האינסופיים והאובייקטיבים לחלוטין של אלהים – אז מאיפה המוסר הזה? אם המוסר של התנ"ך, הקובע בבירור חוקים של מתי ואיך יש להרוג, מגיע מאלהים – הרי אנחנו מתבססים על מוסר אחר. מה הוא המוסר הזה? אותו מוסר אובייקטיבי וקבוע שביטאתי קודם לכן.

העובדה שאנחנו לא שמים אריות בבית משפט היא מכיוון שהם לא יכולים להבין את המוסר של בני האדם, ולא יכולים להיות מואשמים או מועמדים לדין על פי משהו שהם לא מבינים וגם לא יכולים להבין. לכן, על אותו עקרון, לא נותנים לבעלי חיים זכויות אדם – כי הם לא בני אדם. המוסר בהחלט תקף רק על בני אדם – מכיוון שאנחנו יכולים לתפוש אותו ומכיוון שהמוסר שלנו נקבע, התקבע והתפתח לאורך תהליך האבולוציה של האדם.

* "סבל זה רע? דבר נוסף משתמע מהשאלה – מי קבע שהיעוד של בני-האדם הוא שמחה טהורה וכיף תמידי ללא הרגשת כאב וסבל? היעוד של בני-האדם על פי כתבי הקודש הוא לקיים מערכת יחסים עם אלוהים"

פה אני מסכים לחלוטין – זה בלתי אפשרי למחוק את כל הסבל בעולם, וסבל וכאב זה חלק מהחוויה האנושית. וגם בנקודה השנייה אני מסכים – כל היעוד של בני האדם, על פי כל דת, הוא לקיים מערכת יחסים על אלהים – ז"א, לעבוד אותו. אם אתה משיחי, עם תגמול לאחר המוות כי היית ילד טוב, ואם אתה יהודי אז אך ורק לשם העבודה.

ופה אנחנו נכנסים לעניין התכלית. רבות הטיעון המרכזי של אפולוגטים, וביניהם המשיחיים שלנו, היא "אבל אם אין אלהים אין לחיים משמעות!" על פי אותו עקרון, אם יש אלהים כל המשמעות היא לעבוד אותו על המוות – כמו עבדות. נכון, אתה פטור במוות, ואז אתה מקבל לגור בעננים לנצח – בקיום משעמם וחסר מטרות. זה לא קיום וזה לא תכלית – זו עבודה.

התכלית של האדם היא התכלית שהאדם יוצר עבור עצמו – בין אם זה הצלחה בעסקים, בחירות לנשיאות או לפתוח קיוסק – הכל לגיטימי. האדם הוא שקובע לעצמו מטרות – ולא אף אחד אחר. רק האדם קובע את התכלית של עצמו.

* "חופש בחירה כבר בתחילת ספר בראשית נותן אלוהים לאדם הסברים והוראות לגבי חייו, מה מותר ומה אסור, אבל הוא גם מעניק לאדם חופש בחירה מוחלט. לאורך התנ"ך אנו למדים על המושג "חטא", אם נשאל אדם ממוצע ברחוב האם הוא חוטא, הוא צפוי לענות "אף פעם לא רצחתי או שדדתי בנק ולכן אינני מחשיב את עצמי כאדם חוטא". אך התנ"ך מסביר שהמושג ״חטא״ הינו בעצם "החטאה" מלבחור בלעשות את רצונו של אלוהים, כך גם האדם הראשון בחר שלא לעשות את רצונו של אלוהים ואכל מן הפרי האסור. אלוהים אמנם רוצה שנבחר בטוב, אך נותן לנו חופש בחירה לבחור גם ברע. אם כן, הרוע נובע כתוצאה ממרד באלוהים. הסופר המפורסם פיודור דוסטויבסקי אמר "בדחיית אלוהים נציף את העולם בדם", אם היינו מקשיבים לאלוהים, היינו מונעים אחד מהשני הרבה מאוד סבל הנובע מרוע."

"הוראות לגבי חייו, מה מותר ומה אסור, אבל הוא גם מעניק לאדם חופש בחירה מוחלט". לא רואים פה את ההנגדה העצמית?

בכל מקרה – גם פה יש בעיה עצומה בתפישה הנוצרית/משיחית, וכך גם בתפישה היהודית: אם כל החוקים שאלהים נתן נמצאים בברית החדשה ובתנ"ך – כולם, הרי צריך לעקוב אחריהם אחרת תחטא. חטאים כמו:

* "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות, כ"א, י"ז) – יאי, רצח ילדים!
* "כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת" (שמות ל"א, ט"ו)
* "וְנֹקֵב שֵׁם יְהוָה מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת" (ויקרא, כ"ד, ט"ז)
* "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא, כ', י"ג)

Need I say more?

* "לסיכומו של עניין, קיומו של הרוע איננו סותר את קיומו של אלוהים ואף להיפך – הוא משמש ראייה לקיומו"

אחד הפילוסופים היוונים הלוגיים והמטיריאליסטים הדגולים ביותר שהיו בהיסטוריה, אפיקורוס, העלה את עניין הרוע לטיעון-נגד האלוהות. הוא היה כל-כך משמעותי מבחינת ההבחנות הדקות והברורות שלו נגד האלוהות ששמו ביהדות, "אפיקורוס", נודע כמילה נרדפת ל"כופר".

טיעון הרוע שהעלה נודע כ"פרדוקס אפיקורוס":

"אם אלהים רוצה למנוע רוע, אבל לא יכול? אז הוא לא כל-יכול.
אם הוא יכול, אבל לא רוצה? אז הוא לא כולו-טוב.
אם הוא גם רוצה וגם יכול – מאיפה בא הרוע?
אם הוא לא רוצה ולא יכול – למה לקרוא לו אלהים?"

קיומו של הרוע היא לא ראיה בעד אלהים – היא רעיה נגד אלהים, או נגד כל ישות אוהבת או פרטית.

לדאיסטים, לדוגמה, אין בעיה עם הפרדוקס הזה – שכן, אלהים לא מתערב ולא אכפת לו. לקסנופַנס, אחד הפילוסופים הביקורתיים החשובים ביותר, גם כן לא היתה אמורה להיות בעיה עם הפרדוקס (הוא חי לפני אפיקורוס) – שכן אלהיו היה אחד, יחיד – וכל שאלהיו עשה זה ליצור את היקום. לא יותר לא פחות. כל השאר – הבל. אך זאת מכיוון שלא ידע על תיאורית המפץ הגדול – לכן אלהים הוכנס למשבצת של הפער הזה. קסנופנס היה מהפאן-דאיסטים הראשונים.

אלהים בשואה

http://www.igod.co.il/god/97-shua – שימו לב שניה שהם כתבו "שוּאה" ולא "שוֹאה". טוּב.

בואו נתחיל מזה שרצחי-עם (גיליתי אתמול את המושג הארמי, "קטלעמא") היו תמיד – והם תמיד היו לא מוסריים. גם סדום ועמורה לא מוסריים, גם רצח העם ברואנדה לא מוסרי, גם השואה לא מוסרית, גם רצח העם הארמני, גם הסיפא (רצח העם הארמי והאשורי) – רצח עם הוא לא מוסרי.

למה?

כפי שהצגתי בחלק הקודם, הבסיס של המוסר האנושי הוא מניעת הסבל ושימור עצמי – ז"א, כל גרימת סבל ופגיעה באדם היא לא מוסרית. לכן, אפשר לומר בצורה אובייקטיבית שרצח עם הוא לא מוסרי.

ועכשיו נסתכל על זה מנקודת מבט תנ"כית – רצח עם הוא לא בסדר, אבל לעמים מסויימים זה כן בסדר – כמו עמלק (דברים, כ"ה, 17-19), או 500 כהני הבעל שרצח אליהו (מלכים א', י"ח, 40), או 3,000 הפלשתים שהרג שמשון (שופטים, ט"ז), או הסלקציה שהעביר דוד את המֹאבים ורצח שני שליש מהם (שמואל ב', ח', 2), או סדום ועמורה (שהזכרתי כבר) – רצח עם הוא לא בסדר בשום מצב.

כל רצחי העם האלה בוצעו או נקראו לבצעם על ידי אלהים. מדוע אלה מוסריים? כאמור, הרי אלהים הוא כולו טוב והוא עמוד התווך של המוסר – כל מה שאמר, כל מה שעשה, הוא מוסרי בהיותו מעשיו של אלהים. לא?

לא אתייחס יותר מדי לכתבה, כי התייחסתי כבר לעניין המוסר המוזכר נרחבות בכתבה, אלא אצטט רק קטע ממנה אליו אגיב:

"אחת העובדות המביכות ביותר שקשורות לשואה הינה שנאצים רבים היו אנשים שהאמינו בכנות במה שעשו, אבל אמונה כנה של אדם המשוכנע שהוא עושה את הדבר הנכון פשוט אינה מספקת כדי להבטיח שאכן יעשה רק מה שטוב וצודק, שכן הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית התרחשו תמיד בשם "אמת", דת או לאומניות"

נכון לחלוטין: הנאצים האמינו במה שאמרו להם והאמינו במלוא האמונה בצדקת הדרך שלהם – אבל זה לא עושה את ההרגשה שלהם מוצדקת. זה שאתה מאמין במשהו לא עושה את זה אמת – כך גם אם אתה מאמין בכך שאותו אלהים, שאוהב כל כך לרצוח אנשים, הוא התווך המוסרי – זה לא נכון.

המעשים של הנאצים היו לא מוסריים מכל בחינה אובייקטיבית – גם אם לא חשבו שהיא כזאת. המוסר לא משתנה לרצונו של האדם, אלא קבוע ואובייקטיבי.

בין הדברים הנוראיים שאנשים עשו בשם האידאולוגיה היו גם מסעות הצלב – כיבוש בשם ישו, בשם האלהים, של ירושלים ו"ארץ הקודש" מידי האסלאם. למה? כי הרי הברית החדשה ודבריו של ישו הם אמת – דבריו של אללה, שאותם העביר וניבא מֻחמד לא אמת. לכן היה לכבוש את "ארץ הקודש". זה אבסורד ושרירותי.

מה שהמשיחיים אומרים הוא, באותו הזמן כל המאמינים האדוקים, שהמוסר פשוט – יש אמת אחת ומוסר אחד – וזה המוסר שלי והאמת שלי. לא בגלל שזו אמת, אלא בצורה שרירותית – "זו אמת כי צריך סלע משענת".

אם מסתכלים לעומק על העניין אז גם המוסר הזה לא אובייקטיבי וטיעון "רק המוסר האלהי אובייקטיבי" מתפוצצת ומתפרקת מעצמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s